חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

החלטה בתיק ת"א 11604-11-12

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
11604-11-12
13.5.2013
בפני :
רונן אילן

- נגד -
:
1. סימון שטראוס
2. מוריס שטראוס

:
1. סימר חברת בונים בע"מ
2. מרצל קיי

החלטה

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף, בעיקר מן הטעם שהיא מבטאת תביעה נוספת בגין אותה עילת תביעה שכבר נדונה בתביעה קודמת שהגישו המשיבים ובלא שניתן להם היתר "פיצול סעדים".

בטבורה של ההחלטה ניצבת השאלה אם תביעה לסילוק יד ופינוי נכס, ותביעה לתשלום דמי שימוש בעד השימוש באותו הנכס עד להגשת תביעת הפינוי נסמכות על אותה "עילת תביעה" לצורך השתק עילה.

הרקע לבקשה

1.        במסגרת תיק זה מתבררת תביעה אשר הגישו המשיבים לחיוב המבקשים בתשלום סך של 84,640 ש"ח, ותביעה שכנגד אשר הגישו המבקשים לחיוב המשיבים בתשלום סך של 150,000 ש"ח. התביעה והתביעה שכנגד הוגשו על רקע סכסוכים באשר לשימוש שבמקום החניה בבניין בו מחזיקים הצדדים בדירות.

2.        במוקד התביעה בניין ברחוב שמעון התרסי 45 - 47 בתל אביב (חלקה 1327 בגוש 6212; להלן: "הבניין"). הבניין רשום כבית משותף מאז 1974 ובבניין 32 חלקות משנה ועוד אחת לרכוש משותף. המשיבה 1 הינה הבעלים הרשום של דירה הרשומה כתת חלקה 2 בבניין (להלן: "דירת המשיבים"). המשיב 2 הינו מנהלה של המשיבה 1. המבקשים הינם הבעלים הרשום של דירה הרשומה כתת חלקה 10 בבניין (להלן: "דירת המבקשים"). דירת המבקשים נרכשה מהמשיבה 1 ביום 31.10.1971 על ידי אמם המנוחה של המבקשים, פרידה שטראוס ז"ל.

3.        לדירת המשיבים צמוד שטח של 11 מ"ר המיועד להיות חניה לרכב ומסומן "ט"ז+" בתשריט הבניין (להלן: "החניה"). החניה מקורה ומצויה בסמוך לדלת הכניסה לבניין. לפי הרשום כיום (כנראה לאחר תקן הרישום בלשכת רישום המקרקעין) גם לדירת המבקשים צמוד שטח של 11 מ"ר המיועד להיות חניה לרכב וזו איננה מקורה וממוקמת בחצר האחורית של הבניין.

4.        על אף חלוקת החניות כאמור, עשו המבקשים שימוש בלעדי בחניה במשך שנים רבות, ככל הנראה מאז 1976. במהלך 2011 בקשו המשיבים להתיר שימוש בחניה לצד ג', ברם כאשר פנה צד ג' למבקשים לבירור מעמדם בחניה, הודיעו לו המבקשים כי להם הזכות בחניה ואף פנו בכתב למשיבים בדרישה לתקן את הרישום בלשכת רישום המקרקעין.

בתגובה, הגישו המשיבים ביום 27.9.11 תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד נגד המבקשים (תיק מספר 55793-09-11; להלן: "תביעת הפינוי") ובמסגרתה עתירה לסילוק ידם של המבקשים מהחניה. בתביעת הפינוי (נספח ו' לתביעה בתיק זה) ציינו המשיבים כי בכוונתם לתבוע "דמי שכירות הולמים" בגין השימוש שעשו המבקשים בחניה מאז 1976 ואף בקשו רשות לפצל סעדים לתבוע זאת בנפרד.

5.        המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת הפינוי. בהחלטה מיום 12.1.12 נדחתה הבקשה למתן רשות להגן וכפועל יוצא מכך ניתן בו ביום פסק דין המורה למבקשים לסלק ידם מהחניה (להלן: "פסק הדין"). ערעור שהוגש על פסק הדין נמחק ופסק הדין - חלוט. יצוין, כי בפסק הדין לא נדונה כלל הבקשה לפיצול סעדים, אשר צוינה בכתב תביעת הפינוי כאמור.

6.        בתביעה זו עותרים המשיבים לחיוב המבקשים בתשלום דמי שימוש בחניה במשך 7 השנים האחרונות עד להגשת התביעה, כאשר לטענתם בפועל פונתה חניית התובעים והוחזרה להם רק במהלך חדש מאי 2012. המשיבים טוענים ששווי השימוש בחניה מוערך בסך של 960 ש"ח לחדש ולפיכך תובעים לחייב את המבקשים בתשלום סכום חדשי זה כפול 84 חדשים.

7.        המבקשים מצידם, טוענים שהשימוש בחניה נעשה בתום לב ובהסתמך על מצגי המשיבים, וכי רק בעקבות פניית צד ג' במהלך 2011 הסתבר להם שהמשיבים שגו ברישום ההצמדות לדירות בבניין ולמעשה לא הצמידו כלל חניה לדירתם של המבקשים. טוענים לפיכך המבקשים שלא זו בלבד שאין למשיבים זכות לתבוע דמי שימוש בגין השימוש בחניה, אלא שעליהם לפצות את המבקשים בגין אי רישום הצמדת חניה לדירתם הם במשך שנים כה רבות, בסכום אשר במסגרת התביעה שכנגד הועמד לצרכי אגרה על סך של 150,000 ש"ח.  

טענות הצדדים

8.        לטענת המבקשים, יש לסלק את התביעה על הסף בשל אי קבלת היתר לפיצול סעדים.

לפי הנטען בבקשה, תביעת הפינוי ותביעה זו מתבססות על אותה עילה, שלכן שומה היה על המשיבים לבקש היתר לפיצול הסעדים במסגרת תביעת הפינוי. בפועל, היתר שכזה לא ניתן למשיבים שלכן יש לסלק התביעה על הסף.

עוד טוענים המבקשים כי התביעה התיישנה ככל שהיא מתייחסת לשימוש שנעשה מעבר ל- 7 שנים טרם הגשת התביעה, כי המשיבה 1 בכלל החכירה מחסן בבניין לצדדי ג' שלכן אין זכות לדמי שימוש בגין חניית התובעים שצמודה למעשה לאותו מחסן, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב.

9.        בתגובתם, טוענים המשיבים שיש לדחות את הבקשה ומדגישים כי מדובר בעילות נפרדות, שלכן לא היה כל צורך לבקש היתר לפיצול סעדים במהלך תביעת הפינוי.

דיון

10.    בקשה זו לסילוק התביעה על הסף מתבססת על טענת מעשה בית דין מסוג של השתק עילה.

הכלל בדבר השתק עילה משמעו כי פסק דין סופי שניתן לגופו של עניין מעניק לנתבע (או לחליפו) חסינות מפני תביעה נוספת של התובע (או חליפו) בגין אותה עילת תביעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>